<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ט ח"א</h1>
<h2>דף עו.</h2>
שוכר אומנין על יד שליח ושינה כי בעל הבית אומר שישכור בארבעה ואמר להם השליח בשלשה ואמרו פועלין אנו רוצין אפילו שוה המלאכה שעשו ארבעה אין נותנין להם אלא שלשה ויש להם על השליח תרעומת ואם אמ' בעל הבית צא ושכור פועלי' בשלשה ושכר השליח בארבעה פורע בעל הבית לשליח שלשה והשליח לפועלי' ארבעה ודוקא כשאמר להם שליח שכרכם עלי ואם אמ' להם שכרכ' על בעל הבית כבר בטל השליחות מאחר ששינה וחוזר הדין לסתמא ושקלי כפי מנהג העיר אם נשכרים פועלים בארבעה ומהם נשכרים בג' שקלי ג' ויש להם תרעומת על השליח ודוקא שאין שוה המלאכה שעשו ארבע' אבל טרחו יותר מדאי ועשו מלאכה שוה ארבע שקלי ד' פי' מאחר שנשכרים מהם בשלשה מהם בארבעה כי יאמרו בעבור שאמר לנו שליח בד' טרחנו כל כך ואם עשו מלאכה שאינו יכול לדעת אם שוה ארבעה או לא אפילו אומרי' פועלים שטרחו והיה שוה ארבע' אם לא היתה נכרת אינן לוקחין אלא שלשה תרעומתן על השליח ואם אמר בעל הבית בשלשה ואמר שליח בד' ואמרו הם כמו שאמר בעל הבית דעתיהו על העלוי. וכתב רב אלפס ואי שוה המלאכה ארבעה לא נאמר דעתם היה בשלשה כמו שאמר בעל הבית ורצו להוזיל לו לעשות לו מלאכה השוה ד' אלא שקלי ד' פי' והוא שנשכרים מהם בג' מהם בד' ונראה שאם אמ' להם שכרכם עלי ואמרו כמו שאמר בעל הבית נוטלין מן השליח ד' אפילו לא שוייה מלאכה אלא שלשה ונוטל שליח מבעל הבית ג'. ועוד פשוט ואם אמר בעל הבית בד' ואמר שליח בג' ואמרו הם כמו שאמר בעל הבית בעיא ולא איפשיטא ולא שקלי אלא ג'. וכתב הרשב"א דאם הטעה בעל הבית להן כגון שאמר להם תבאו עמי כמו דברכם ויאמרו מכמה אמר להם בה' והיו בי' וכן אם הטעו פועלין לבעל הבית ואמרו להן שרובן נשכרי' בי' ונמצאו רובן בה' וכתב בירושלמי [פ"ו ה"א] שאין להם זה על זה אלא תרעומת וליתא כי כשבעל הבית הטעה אותם נתבטל תנאם והוו להו פועלים בלא קציצה ונוטלין כפחות שבפועלים וכשהפועלי' הטעו לבעל הבית שכירות בטעות היתה ואין להם אלא ה' מציעא. שוכר פועל בסתם נותן לו כפי מנהג המדינה אם נשכרים בד"ד או בג"ג ונוטל בפחות שבשכירות העיר כגון דאיכא בד' ואיכא בג' נוטל ג' מציעא.
<h2>דף פ:</h2>
לכתף יכול להוסיף אם הוסיף על משאו קב והוזק מחמת משא חייב בנזקיו ולא נאמר כי מאחר שהוא בן דעת אם היה מכביד עליו יותר מדאי היה לו להשליכו ארצה אלא נאמר שמא היה סבור שהכובד היה בשביל חולשת גופו וכ"ש אם השליכו ארצה שחייב בנזקיו ובעבור שהוסיף על משאו והתוספ' אם הוא חלק א' מל' ממשאו בפחות מכן פטור מנזקיו ואף על פי שאמרנו שחייב בנזקיו אינו נותן לו שכר יותר ממה שהתנה בשביל התוס' מציעא.
<h2>דף פג.</h2>
מקום שיש מנהג להשכים או להעריב הפועלי' או שלא להשכים הכל כמנהג המדינ' ואפילו נותן להם שכר יותר ואמרו הפועלים כי בעבור זה נותן להם יותר שיעשו מלאכה טובה. וכן באכילה לפי מה שנוהגין לתת להם לאכול. ואם התנה שישכימו ושיעריבו כדין תור' עושין מלאכה מזריחת השמש עד צאת הכוכבי'. וכן במקום שאין מנהג כגון שבאו לגור שם ממקומות הרבה ועדין אין להם מנהג עושין כדין תורה וכן אם התנה בכל אלו הדברים אפילו שיש מנהג בעיר הכל לפי תנאו דכל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו ודוקא עבד עברי אבל שכיר לא ועוד כתבו התוספות דאפילו בעבד עברי אם התנה הכל לפי תנאו מציעא קדושין. פועל בכניסתו במלאכה נוטל מן הזמן בשלו עושה עד הערב ולוקח מן הלילה שהיא שלו כדי ליכנס וביציאתו משל בעל הבית כלומ' שיצא בצאת השמש ולוקח מן היום שהוא מבעל הבית בהליכה למלאכתו וזהו כדין תורה מציעא.
<h2>דף פז.</h2>
אמר לפועל הריני נותן לך שכר כאחד וכשנים מבני העיר רואין הנשכרים בעיר בפחות והנשכרין ביותר ומפרשין ביניהם כלומר אם הנשכרים ביותר נשכרין בששה והנשכרין בפחות נשכרין בארבע נותן לו חמשה. ועוד בירושלמי [פ"ז ה"א] דלא אמרינן בפועלים בכל אלו המוציא מחבירו עליו הראיה כי בכל כיוצא בזה אמרו מנהג מבטל הלכה מציעא.
<h2>דף קי:</h2>
שכיר יום גובה כל הלילה. שכיר לילה גובה כל היום. שכיר שעות דיום גובה כל היום. שכיר שעות דלילה גובה כל הלילה. ועובר בזמן שתבעו ואינו עובר אלא בקר ראשון ומכאן ואילך משו' בל תשה' ואינו עובר אלא כשיש לו דוק' מעות בין שכר אדם ושכר בהמה ושכר כלים על כולם עובר. וכובש שכר שכיר עובר בחמשה שמות משום בל תלין ובל תעשוק ובל תגזול ובל תלין פעולת שכיר ומשום ביומו תתן שכרו וגוזל הוא כשאמר לו נתתי לך שכרך ועושק הוא כשאומר לא שכרתיך מעולם. המחהו אצל חנוני או שולחני אינו עובר. ואם מנהג בעיר שפורעין השכירות ליום ידוע כגון ליום השוק או בסוף השבוע אינו עובר משום בל תלין אלא משום בל תשהא אפילו עבר היום הנועד לפורעו. ואם שכר פועלים על ידי שליח ואמר שליח שכרכם על בעל הבית שום אחד מהן אינו עובר ואם לא אמר שכרכם וכו' שליח עובר ודוקא כשהיו סבורין שהיה שוכרם לעשות בשלו אבל אם היה דעתם בשביל בעל הבית אפילו לא אמ' שכרכם עלי אפילו שליח אינו עובר מציעא [קי"א ע"א] המחה פועלים אצל חנוני ואפי' במעמד שלשתן חנוני יכול לחזור בו מאחר שאין בידו שום דבר מבעל הבית אלא מקיפו ואפילו שולחני אינו חוזר בו. פועלים יכולין לחזור בהם וחוזרין ותובעין מבעל הבית ואפילו מחלו לו כי מחילה כזאת אינה מחילה. מציעא. ודוקא שמחלו בלא קנין אף על פי שמחילה בעלמא (מוחלת) [מועלת] בלא קנין אבל מחלו בקנין פטור בעל הבית אפילו לא יתן שולחני. ויש מי שכתב כי זה מיירי בלא מעמד שלשתן דאם היה במעמד שלשתן אין יכול לחזור בו חנוני ושתי הסברות הביא רב אלפס ותפס ראשונה עיקר כי יכול לחזור אפי' במעמד שלשתן מאחר שאין בידו ממנו. קבלנות עובר משום בל תלין דשכירו' הוא דאין אומן קונה בשבח כלי והוה ליה שכירות. מציעא. והתוספות כתבו דאינו עובר דאומן קונה בשבח כלי וראשון עיקר.
<h2>דף קיב:</h2>
שכיר בזמנו נשבע ונוטל אחר זמנו לא ואם יש עדים שתבעו בזמנו כגון שכיר יום בסוף לילה ושכיר לילה בסוף יום נשבע ונוטל אחר זמנו ומכל מקו' אינו נשבע ונוטל אלא למחר לבד שהוא כנגד אותו יום של תביעה ומכאן ואילך המוציא מחבירו עליו הראיה. והני מילי דנשבע ונוטל שכיר דבעל הבית אומר לא נטלתי אז נשבע ונוטל כמו שכתבתי אבל בעל הבית אומר לא קצצתי אלא שתים ושכיר אומר שלשה המוציא מחבירו עליו הראיה וישבע בעל הבית כדין כל הנשבעין אפילו טוען שנתן לו או אמר לו הילך ישבע שבוע' התור' שכך תקנו חכמים זכרם לברכה מאחר ששכרו בעדים ולא ידעו כמה פסקו ותבעו בזמנו שאם לא תבעו בזמנו ואינו נשבע אלא היסת וכל זה שאמרנו בששכרו בעדים אבל שלא בעדים ישבע הסת בעל הבית דמגו דיכול לומ' לא שכרתיך יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך. וכתבו המפרשים דאם הודה מקצת בעל הבית שישבע שכיר אפילו שכרו שלא בעדים מאחר שהוא בפרעון שאם היה בקציצה כבר אמרנו שהשבועה לבעל הבית דיש הפרש גדול בין הקציצה והפרעון. ואם יש חלוק בזה הדין בין נראה הכלי בין לא נראה תמצא בחלק רביעי בדין אומן אין לו חזקה בסופו. וכתב הרמב"ם ז"ל כי כשהשכיר נשבע ונוטל אפילו היה השכיר קטן. ועוד כתב אם תבעו בזמנו שאמרנו שנשבע ונוטל כל אותו יום שכנגד תביעה שהוא למח' כיצד היה עמו ביום שני עד הערב זמנו כל ליל שלישי ובליל שלישי נשבע ונוטל ואם הביא עדים שתבעו כל ליל שלישי נשבע ונוטל כל יום שלישי אבל מליל רביעי והלאה המוציא מחבירו עליו הראיה וכן אם הביא עדים שהיה תובע והולך עד יום חמישי הרי זה נשבע ונוטל כל יום חמשי עד כאן בשכירות פרק י"א [ה"ו]. ועוד כתב בטוען ונטען פרק שלישי [ה"ז] הורו רבותינו שהנשבעין ונוטלין אינן צריכין טענת שתי כסף. ואני אומר שצריך הנתבע שיכפור בשתי מעין ואחר כך ישבע התובע כתקנת חכמים ויטול שהרי כל הנשבעין בטענת ספק צריך שיהיה ביניהם ספק כפירת שתי מעין ואח"כ ישבע מספק. והוא כתב כי הנשבעין ונוטלין נשבעין מפרוטה ולמעלה כמו שכתבתי במקומו אבל בכפירה לפי דבריו צריך שני מעין וכן נר' עקר מציעא כתובות. מי שחייב לו שכירות הן שכירות כתף הן שכירות חמור הן שום שכירות מבית ומבהמה מותר ליכנס לביתו למשכנו מציעא. אין מגלגלין על שבועת שכיר שנשבע לבעל הבית בשכירותו כאשר כתבתי למעלה שום שבועה אחר' כי אינה כי אם להפיס דעתו של בעל הבית שבועות.
<h2>דף קיח.</h2>
פועל גובה מעות ואומר לבעל הבי' טרח וזבן והבא מעות כך כתב ר"ת בספר הישר ואינו אומר טול מה שהבאת בשכר' ואם משקבל עליו פועל ליטלו אמר בעל הבית הילך שכרך ותן לי שלי אין שומעי' לו ואם שכרו לשמור הפקר בהבטה שומעין לו דהבטה שעש' בו הפועל לא קנאה ויכול לחזור בו בעל הבית וליתן לו אבל דבר אח' שקנאו פועל מיד שאמר ליה טול מה שהבאת בשכרך אין יכול לחזור בו בעל הבית. ויש מי שפירש בענין אחר סוגיית הגמרא פירו' הא דאמרינן טול מה שהבאת בשכר' אין שומעין לו אבל שכרו לשמו' זרעים של הפקר בהבטה לא זכה בעל הבית ומאחר שפועל ידע שהן של הפקר אינו יכול לומר לו טול וכו' קמא מציעא.
